פסק-דין בתיק ת"א 8042-02-08

מבוא

1.      ביום 8/6/06 נסעו שני הקטינים, פלונית ופלוני, שהיו אז בני כ-7 ו-5.5 שנים, לנפוש עם אמם בחוף רסטל בכנרת. זמן מה לאחר שהגיעו למקום, הם טבעו למוות במי הכנרת וגופותיהם התגלו רק יום למחרת. בגין אירוע זה הגישה אמם של הקטינים תביעה זו לפיצויים נגד מפעיל החוף (הנתבע מס' 1) ונגד מועצה מקומית מגדל (הנתבעת מס' 2), שבתחום שיפוטה נמצא החוף. בשלב מאוחר יותר צורף אביהם של הקטינים, ח.ח., כתובע נוסף בתיק וזאת לבקשתו.

2.      המועצה הגישה כתב הגנה בו הכחישה את אחריותה לתאונה ובמקביל הגישה הודעה לצדדים שלישיים נגד הורי הקטינים (ס. ו ח. ח.), נגד אביהו טל וחברת חניון רסטל בע"מ, אשר השכירו את המקום לנתבע מס' 1 ונגד מינהל מקרקעי ישראל, הבעלים של המקרקעין בהם נוהל החניון. המינהל הגיש הודעה לצדדים רביעיים נגד מועצה מקומית מגדל ונגד טל משה, מי שחכר ממנה את המקרקעין בהם נוהל חניון רסטל. ח'טיב ראתב, אביהו טל, משה טל וחברת חניון רסטל בע"מ, המפעילים של החניון, הגישו הודעה לצדדים חמישיים נגד אמם של הקטינים (ס.ח.), נגד מועצה מקומית מגדל ונגד מדינת ישראל - משרד הפנים, בהיותה המפקחת על חופי הרחצה בכנרת.

3.      במהלך קדמי המשפט נעשה ניסיון לסיים את התיק בפשרה, הוגשו תחשיבי נזק מטעם הצדדים וניתנה הצעה על ידי בית המשפט, אשר התייחסה הן לגובה הנזק והן לשאלת האחריות וחלוקתה בין הגורמים השונים. משלא השכילו הצדדים לסיים את התיק בפשרה, לא היה מנוס משמיעת ראיות הצדדים בשאלת החבות והנזק ומתן פסק דין לגוף המחלוקת. מכיוון שמדובר בקטינים, הראיות התמקדו מטבע הדברים בשאלת החבות.

העובדות

4.      כאמור, ביום האירוע, בשעות אחר הצהריים, נסעו הקטינים ואמם ביחד עם קרובי משפחה שלהם לחוף רסטל. בהגיעם למקום הם שילמו דמי כניסה עבור כל מבקר, החנו את רכבם במתחם שנוהל ע"י הנתבע מס' 1 והתמקמו בתוך שטח "החניון", במרחק מה מהחוף. בשלב מסוים, עלו הקטינים ביחד עם בעלה של דודתם, שמו חוסאם, על סירת גומי ונכנסו לתוך הכנרת. בשל עוצמת הרוח שנשבה במקום אותה עת, החלה הסירה להתרחק כשעליה נמצאים שני הקטינים וחוסאם. מסיבה שלא הובררה, קפץ חוסאם מהסירה כשהוא משאיר את שני הקטינים עליה לבד, וניסה לשחות לעבר החוף. חוסאם, שלא ידע לשחות, לא הצליח להגיע לחוף, טבע ומת. הסירה עם שני הקטינים נסחפה לעומק הכנרת ובמרחק של כ-150-200 מטר מהחוף נפל אחד הקטינים ממנה ולאחר מכן הרוח העיפה את הסירה והפילה את הקטין השני. שני הקטינים טבעו וגופותיהם התגלו רק יום למחרת כשהם ללא רוח חיים.

5.      בזמן אירוע התאונה שהו בחוף מספר רב של אנשים, שחלקם הבחין במתרחש. אנשים אלה נחקרו במשטרה, נתנו תיאור מדויק באשר להשתלשלות האירועים שהביאה לטביעתם של הקטינים. אחד האנשים שמסרו הודעה במשטרה הוא סברי עתאמנה, אשר תיאר את נסיבות האירוע כדלקמן:

"..הסתכלתי לים במרחק של 40-50 מטר מהחוף ראיתי סירת גומי בצבע אדום שחור כאשר בתוך הסירה יש שני ילדים קטנים, נראו בין הגילאים 6-7 ועוד גבר בערך בגיל 27-28. אני ראיתי את הסירה מתרחקת ברוח ואני ראיתי את אותו בחור הגדול קופץ מתוך הסירה, היה נראה לי שהוא פחד והתחיל לשחות לחוף והשאיר את שני הילדים על הסירה ואני נכנסתי לתוך המים וניסיתי לעזור לו אבל ברגע שהמים עברו את הגובה שלי אני עמדתי כי אני לא יודע לשחות ואני פחדתי לטבוע. אני חושב שהייתי מרחק מאותו בחור בערך 5 מטר, ואני ראיתי אותו עולה ויורד מתחת למים וממש טובע ואז לאחר שעלה וירד 4-5 פעמים ראיתי שהוא כבר לא עולה ונשאר מתחת למים. אני לא שמתי לב מה קורה עם הילדים אבל בזמן שרצתי לעבר אותו בחור שטובע הבחנתי ששני הנערים עדיין על הסירה. כשעצרתי לפני שאני אטבע, ראיתי את הילד שהיה על הסירה קופץ ומשאיר את הילד השני ובזמן שילד אחד נשאר על הסירה, אותה סירה התהפכה במים והתגלגלה ומאז לא ראיתי את הילדים. הם ירדו פעם אחת מתחת למים ולא עלו יותר. נראה לי שזה היה עמוק מאוד שם" (מוצג ת/5).

6.      תיאור נוסף באשר למה שהתרחש במקום בזמן האירוע נרשם מפיו של יצחק אבו, אשר מסר הודעה מפורטת במשטרה כבר ביום האירוע (מוצג ת/4). בהודעה זו תיאר אבו את נסיבות טביעתם של הקטינים כדלקמן:

"בסביבות השעה 18:30 לערך כאשר החשיכה התחילה וראיתי אנשים רצים לכיוון המים, גם אני הלכתי לכיוון המים ובמרחק של כמאה מטר או מאה שלושים מטר מהחוף ראיתי שני ילדים בתוך המים וסירת גומי עפה ברוח ומתגלגלת מאחוריהם לכיוון העומק. הילדים צפו על המים והם עשו תנועות עם הידיים. אני מיד קפצתי למים והתחלתי לשחות לעבר הילדים, שחיתי כחמישים מטר לכיוון הילדים וראיתי אותם עדיין צפים במקום כאשר הם שוקעים וצפים ועושים תנועות עם הידיים. אחרי חמישים מטר התעייפתי וכבר לא יכולתי לשחות, ואז ראיתי מישהו מוריד מכיוון החוף אופנוע ים ושט לכיוון שלי, הוא האט .. עליתי לאופנוע ובשלב הזה הילדים נעלמו מהעין והבנתי שהם טבעו .. ".

7.      תיאור זה תואם את הגרסה שמסרה אמם של הקטינים בתצהיר עדותה הראשית, שם היא סיפרה כי לאחר שהגיעו לחוף, שני הקטינים, ביחד עם הגיס שלה חוסאם, עלו על סירת גומי ונכנסו לתוך המים. בשלב מסוים "הרוח התחילה להרחיק את הסירה מהחוף, אז חוסאם קפץ למים ומשלא יצא, אני משערת כי ילדיי עמדו כדי להסתכל עליו ו\או לחפש אותו ואז ככל הנראה נפלו למים בעקבות אי יציבותם על הסירה. אחד מילדיי נפל תחילה ולאחר מכן השני..".

8.      בזמן שהקטינים וחוסאם עלו על הסירה הם לא היו מצוידים באמצעי בטיחות כלשהם, הם היו בלי מצופים, אפודי הצלה או כל אביזר שיכול היה לסייע להם לצוף במקרה שהם יפלו למים כפי שאכן אירע. אמם של הקטינים טענה בתצהירה ובעדותה בחקירה נגדית, כי הילדים נכנסו למים עם אפודת הצלה על הידיים של הקטין פלוני ואילו פלונית הייתה עם גלגל הצלה. לדבריה, לאחר שנכנסו עם הסירה למים, חוסאם לקח את אפודת ההצלה וגלגל ההצלה מהקטינים וזרק אותם החוצה. לטענתה, בשלב זה היא לא יכולה הייתה "לעשות כלום, כי הם התחילו להתרחק ממני ומשפת הים" .

אינני מקבל גרסתה זו של התובעת. בעניין הורדת המצופים וגלגל ההצלה מהקטינים התגלו סתירות מהותיות בגרסתה של התובעת, אשר מכרסמות באופן חמור באמינות הגרסה. כך למשל, בניגוד לגרסה בתצהיר ולפיה פלוני היה עם אפודת הצלה ואילו פלונית עם גלגל הצלה, בחקירתה הנגדית טענה התובעת, כי שניהם היו עם מצופים. יתרה מכך, מהתיאור שנמסר בתצהיר ניתן להבין, כי בהתאם לגרסתה של התובעת, חוסאם הוריד את אפוד ההצלה והגלגל מהקטינים כשהם היו כבר על הסירה בתוך המים וזרק אותם לעבר היבשה. ברם, מחקירתה הנגדית עולה, כי בינה לבין חוסאם התנהל דין ודברים בעניין המצופים עוד לפני שעלו על הסירה ובמהלך הדין והדברים שהתנהלו בין השניים, חוסאם הרגיע אותה, אמר לה שאין ממה לפחד, ורק אז עלו שלושתם על הסירה והתרחקו. סתירות אלה מלמדות, כי מלכתחילה עלו הקטינים וחוסאם על הסירה ללא אמצעי בטיחות כלשהם, ללא אפודי הצלה, ללא מצופים וללא גלגל הצלה.

9.      זאת ועוד, גרסתה של התובעת באשר לשיחה שהתנהלה בינה לבין חוסאם בטרם עלו הקטינים על הסירה אינה הגיונית ואינה מתקבלת על הדעת. אין מחלוקת כי חוסאם לא ידע לשחות. על כך העידו במשטרה אביהם של הקטינים, ח.ח ודודם קאסם. בזמן גביית ההודעה ממנו (מוצג ת/8) נשאל האב באופן מפורש אם הילדים או חוסאם ידעו לשחות והוא השיב בשלילה. להלן הקטע הרלבנטי מעדותו של האב:

"שאלה: הילדים ידעו לשחות?

  תשובה: לא.

  שאלה: הבעל של אחותך (חוסאם-ע.ט.) ידע לשחות?

  תשובה: לא".

גם קאסם סיפר בהודעתו למשטרה (מוצג ת/7), כי חוסאם לא ידע לשחות וכדבריו: "אני יודע בוודאות שהוא - חוסאם - לא ידע לשחות" . לעניין זה התייחס קאסם בהודעה נוספת שמסר למשטרה (מוצג ת/6), שם הוא ציין: "אני יודע שכולם גם הילדים וגם הבעל של אחותי לא יודעים לשחות.." .